מיינדזיז'ץ פודלסקי  MIEDZYRZEC PODLASKI

(במקורות היהודים מזריץ' או מזריטש  פודלאסקי)

תולדות יהדות מזריץ' – כתב אברהם גפני ערך נפתלי ברזניאק

פולין ומזריץ' ידעו במשך ההיסטוריה תהפוכות רבות. עד איחוד פולין וליטא ב-1576, נכלל הישוב בגבולות ליטא וכבר ב-1447 היה לעיר.
בימי חלוקתה השנייה של פולין, ב-1793 סופחה העיר לאוסטריה ובקונגרס וינה ב- 1815, הועברה לרוסיה. מאז הקמת פולין העצמאית בסוף מלחמת העולם הראשונה ועד היום מזריץ' נכללה בגבולותיה, להוציא תקופת מלחמת העולם השניה.
ראשית הישוב היהודי במיינדזיז'ץ פודלסקי  (להלן מזריץ') לוטה בערפל. על פי אחת המסורות המלך ולדיסלב השני יגיילו, )בפולנית WLADYSLAW JAGIELLO ובאנגלית (JOGAILA העניק ב-1390 את הכפרים סטולפנו ומזריץ' לאדם בשם אברהם כאמיעץ, שלמרות שמו העברי, אינו מוזכר כיהודי. יש המפרשים את השם כאמיעץ כשיבוש השם חיימעס (ביידיש בן-חיים) ומכאן גם הסברה שההתיישבות היהודית התחילה בסביבות 1400. על פי סברה אחרת ראשוני המתיישבים היהודים הגיעו למזריץ' ב-1511. הם גורשו מליטא לפי חוק "Privilegia de non tolerandis Judeis " על פי חוק זה עיר או אזור שביקש שלא לכלול יהודים בתחומו, פנה לשליט, ואם הלה אישר, יהודים לא הורשו להיכנס לתחום הזה. 
על פי הידוע, ב-1562 היה במזריץ' רחוב יהודי, בית כנסת ששימש גם כבית ספר ובית עלמין יהודי, אולם לא ידוע מתי נוסד בית הכנסת הראשון. מזריץ' נמנית בין המקומות הראשונים בפולין שבהם הודפסו ספרים עבריים. בית דפוס שהיה קיים כבר ב-1595 ובעליו היה יעקב פולק, הועבר אחר כך לבזל, שבשוויץ. את השירותים הקהילתיים הראשונים קיבלו המתיישבים כנראה מקהילת בריסק, ולאחר איחוד פולין וליטא ב-1576 נספחו לקהילת טיקטין TYKOCIN (מבוטא גם טיקוצ'ין). קהילת מזריץ' לא הסכימה למצב זה, נאבקה על עצמאותה וגם זכתה בה ב-1688. מזריץ שהייתה קהילה חשובה, שיגרה נציגים לוועד ארבע ארצות, ואחד מהם אף היה פרנס הועד. מזריץ' התפתחה אט-אט כעיר יהודית. אם ב-1674 היהודים בה היוו מעוט (21% מכלל התושבים), הרי ב-1827 הם הגיעו לרוב ממשי של 65% מכלל התושבים ועם השנים משקלם הלך וגדל.
בימי גזרות  ת"ח- ת"ט (חמלניצקי 1648) הגיעו הפורעים לפודלסיה, ובמזריץ' מנו 300 קורבנות יהודים. רכוש יהודי רב נשדד ע"י הקוזאקים ועל ידי עניי העיר הלא יהודים.

"תפילה" - פסלה של יעל ארצי

במאה ה-18 הקהילה השתקמה. ב-1793 היהודים הציעו להצטרף למרד תדיאוש קושצ'ושקו (בפולנית Tadeusz Ko?ciuszko ), אך קריאתם לא נענתה והמורדים אף פגעו ברכושם. ב-1815 היו יהודי העיר קורבן לעלילת דם, 11 אנשים נעצרו ורק לאחר כ-20 חודש זוכו ושוחררו. שלושה מהם נפטרו בכלא. בכל זאת בסוף 1830 בימי המרד נגד הרוסים, כאשר התנהלו קרבות בעיר, תמכו שוב היהודים בפולנים. לאחר דיכוי המרד, בתור עונש, תכננו הרוסים את שרפת כל הרכוש היהודי. רק שוחד רב ששולם ע"י סולומון צירלס, מעשירי העיר, מנע את ביצוע המזימה.
לאחרי ביטול ועד ארבע ארצות ב-1764 הפכה הקהילה לגוף אוטונומי. לאחר הסיפוח לרוסיה ב-1815 שלל השלטון כל סמכות מהקהילה, ומינה את ראשיה. במזריץ' מונו רב ושני דיינים שקבלו את משכורתם מהקהילה. רוב יהודי מזריץ' השתייכו לקבוצת ה'מתנגדים', שלא כיישובי הסביבה שנטו רובם לחסידות. אבל שוב בניגוד לרוב הישובים, היחסים בין הרוב למיעוט היו תקינים. אדמו"רים בעלי שם ביקרו בעיר ותקופה מסוימת אף כיהן בה הרב יחיאל מיכל היילפרין מחסידות קוזמיר. רק במאה ה- 19, בימי כהונת הרב יום טוב רפאל ליפמן, שהיה מתנגד קנאי, פרצה מחלוקת חריפה בין המתנגדים לחסידים, וחרם הוטל על החסידים. מסיבה זאת נאלץ הרב לעזוב את הקהילה ובעקבות זאת היחסים חזרו למסלול הרגיל. בין הרבנים האחרים נמנים הרב צבי הירש שכיהן בסוף המאה ה-16, הרב נתן נטע כצלנבוגן שעלה ארצה ונפטר בה ב-1689, הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין (1817-1898) שעלה לארץ, התיישב בירושלים וייסד את בית היתומים הנושא את שמו, הרב איסר שפירא (בנו של הרוב רפאל שפירא), שעלה לארץ ב-1930, גם הרבנים יצחק יעקב וכטפויגל, (1887-1978) שהיה ראש ישיבת מאה שערים, והרב שמעון יעקב הלוי (1870-1950) שהיה רב בתל-אביב היו ילידי מזריץ'. בשרפה שפרצה בעיר ב-1845 בה עלו באש 300 בתים, ניזוקו גם בית הכנסת הגדול, שבנייתו החלה ב-1761 ומעריכים שהכיל כ-3,000 מקומות ישיבה, ובית המדרש שהיה מולו. בכל שנות ההתיישבות היהודית בעיר פרצו שרפות רבות שגרמו לסבל רב לאוכלוסיה בכלל וליהודים בפרט.
לאחר השרפות הופיעה מגפת הכולרה שגרמה לתמותה רבה. לפי רישומי הרוקח אייכלר,  בשנת 1848 נפטרו כ-1,000 איש במשך שבועיים והעיר נותקה מהעולם, פרט לשליח הדואר שהיה מגיע, זורק את החבילות והמכתבים ובורח. בעיר היו עוד מספר בתי מדרש של בעלי מלאכה (חייטים, סנדלרים, סורגים ובעלי עגלה) ומספר בתי מדרש שנשאו את שמות מקימיהם. בכל בתי המדרש התקיימו שעורים לקהל הרחב. החסידים על זרמיהם השונים, התפללו בבתי תפילה משלהם. מספרם הגדול של מוסדות צדקה בעיר בלט: הכנסת כלה, ביקור חולים, לינת-צדק, לחם עניים, בית יתומים, בית אבות וקופות צדקה שונות. ב-1850 נבנה בית חולים מאבן במקום המבנה הקודם שנשרף. אחד מרופאיו הראשיים התמנה לרופא  המחוזי. לאחר מלחמת העולם הראשונה הורחב, בית חולים, ולידו פעלו מרפאות חוץ ותחנה לטיפול באם ובילד. ב-1925 נפתח בעיר סניף של טא"ז (חברה לשמירת הבריאות של החברה היהודית בפולין שנקרא בפולנית Towarzystwo Ochrony Zdowia Ludnosci ).

מגרשים את היהודים לרחוב לובלסקה (לפני הגשר)	כיכר השוק במזריץ' - 1930

המוסד החינוכי היהודי הראשון שהוקם במזריץ' היה תלמוד-תורה וב-1867 נבנה עבורו מבנה מיוחד. במשך הזמן הוחדרו אליו גם לימודי חול ואף עברית מדוברת. בתחילת המאה העשרים רבו מספר ה'חדרים' בעיר, ואחד מהם נקרא 'תלמוד תורה עם דרך ארץ'. כאשר הוכרז בפולין על חינוך חובה, נעשה המוסד הזה לבית הספר העממי היהודי הראשון. מאוחר יותר הוקם בית ספר עממי נוסף, ואח"כ אף הוקמו שני בתי ספר לבנות. ב-1912 נפתחו ביוזמה מקומית ובאישור השלטונות ארבע כיתות גימנסיה, ובהן לימדו עברית. שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) נפתחה ישיבה, שנסגרה עם פרוץ המלחמה ונפתחה מחדש בשנות העשרים. חיי התרבות בקרב הקהילה היהודית בעיר היו ערים ביותר. סופרים רבים הוזמנו להרצות וקראו מיצירותיהם. לקראת סוף המאה ה- 19 נפתחה ספרייה גדולה ובה ספרים בעברית, באידיש, ברוסית ובגרמנית. להקת דרמה מקומית ולהקות תיאטרון מבחוץ הופיעו באולם התיאטרון המקומי. במכבי האש היהודי, ארגון התנדבותי שקם ב-1904, נוסדה תזמורת כלי נשיפה.
מראשיתה התבססה הכלכלה היהודית על מסחר ומלאכה. הסוחרים היהודים הגיעו עם סחורתם לשווקים בגרמניה ומשם הביאו מוצרי טקסטיל ומשי שמכרו בשוק המקומי. יחד עם הסחורות הביאו הסוחרים גם את כתבי מנדלסון ועימם את השפעת ההשכלה. הנוער למד גרמנית בנוסף לשפת המדינה. מ-1775 התקיימו בעיר ארבע שווקים לשנה במועדים קבועים שאליהם הגיעו מקרוב ומרחוק. ב-1782 הוענקו ליהודי העיר זכויות מלאות. עם הסיפוח לרוסיה נפתח גם השוק הרוסי בפני הסוחרים היהודים. ביטול האיגודים המקצועיים בידי השלטון הרוסי סייע בידי בעלי המלאכה היהודים, שממילא לא נתקבלו אליהם. היהודים היו גם חלוצי התעשייה. תוצרת בורסקאי מזריץ' נמכרה בכל המדינה. במאה ה-19 פותחה תעשיית הזיפים (בין היתר, ייצור מברשות משיער חזיר), ועד מלחמת העולם השנייה עמדה מזריץ' בראש התעשייה הזאת בכל בעולם. את הפרוות תוצרת מזריץ', מכרו בשווקים הגדולים ברוסיה. ב-1845 הקים הרוקח היהודי אייכלר מפעל למי קולון, שהתפרסם במדינה ואף השתתף בתערוכה בקלן שבגרמניה. על יד התעשיות הגדולות התפתחו גם כמה מפעלים קטנים כמו בית חרושת לגפרורים ועוד. ב-1906 נפתח בנק מסחרי יהודי. בימי מלחמת העולם הראשונה שותקה הכלכלה. העיר ננטשה על ידי רבים מתושביה והנותרים סבלו מחרפת רעב. בית יתומים שנבנה במקום יועד לילדים יהודים שהובאו מכמה ערים באזור. אחרי המלחמה (1918) ניסו היהודים לשקם את חייהם, אולם הגבולות החדשים מנען את הסחר הבינלאומי והדבר פגע גם בסחר פנים. בעיקר סבל הסחר היהודי  מתחרות הקואופרטיבים הפולנים שהוקמו בשנות העשרים. ב-1921 היו במזריץ' כ-250 מפעלי מלאכה ותעשייה זעירה בבעלות יהודית ובהם עבדו כ-800 איש, מעסיקים ושכירים כאחד. הפועלים השכירים התקיימו בקושי רב. המובטלים, שלא השיגו עבודה, נעזרו בתמיכת קרובים וארגוני עזרה יהודיים מחו"ל. הג'וינט תמך בשיקום העיר. ב-1925 התארגנו הסוחרים ובעלי מלאכה היהודים באיגודים שסייעו להם בקבלת אשראי. ב-1927 הוקם בנק קואופרטיבי יהודי. בסוף שנות העשרים הקימו היהודים עוד כמה מפעלים (חוטי ברזל, עטים ונורות). שלוש תחנות קמח היו בבעלות יהודית. רק מקצת היהודים היו בעלי מקצועות חופשים.
הרעיון הציוני רכש לו חסידים כבר בימי חיבת ציון וב-1893, קבוצה של 20 צעירים ממזריץ' עלתה לישראל והקימה את יסוד המעלה שבגליל. אחרי מלחמת העולם הראשונה נוסד מועדון ציוני, בו התקיימו שעורי עברית ותנ"ך. התנועות  ציוניות שפעלו בעיר היו: 'הציונים הכלליים', 'מזרחי', 'הרוויזיוניסטים' (החל מ-1926) וה'התנועה המאוחדת' (שקמה ב-1933 על ידי איחוד בין ה'התאחדות' לבין 'פועלי ציון'). בין תנועות הנוער בלטו 'השומר הצעיר' שקם במחצית הראשונה של שנות העשרים ו'גורדוניה' שנוסדה בסוף שנות העשרים, והיה ברשותה מה שכונה קיבוץ הכשרה. ב-1926 הוקם סניף 'החלוץ' וכעבור שנתיים 'החלוץ הצעיר'. ב-1927 נוסד סניף 'החלוץ מזרחי' וב-1930 'צעירי מזרחי', תנועת נוער שהקימה גם היא במזריץ' קיבוץ הכשרה לחברי התנועה מכל הסביבה. ב-1930 הוקם 'בית"ר'. ב-1923 נוסד 'בר-כוכבא' אגודת ספורט ולידה חוג לדרמה ותזמורת. 'אגודת ישראל' מפלגה לא ציונית, ייסדה סניף במקום ב-1920. כעבור זמן התארגנו גם 'צעירי אגודת ישראל'. בית ספר לבנות 'בית-יעקב' החל גם הוא לפעול. בשורות הפועלים הייתה השפעה ל'בונד' שהוקם במזריץ' ב-1901. שביתה של כמה ימים, שאורגנה על- ידו ב-1905, שיתקה את כל העיר. 'הבונד' פעל גם בתחום התרבות, הקים מועדון וספרייה, בית ספר יידישאי  ובין שתי מלחמות העולם הוקמו תנועת הנוער שלו 'צוקונפט' (עתיד), תנועת הילדים 'סקיף'  ואגודת ספורט 'מורגנשטרן' (איילת השחר). כוחם של  היהודים בעיר בא לידי ביטוי בבחירות למועצה. ב-1920 זכו היהודים  ב-17 מתוך 24 המנדטים. שניים משלושת חברי המועצה היו יהודים ואחד מהם ש. קמנין כיהן כסגן ראש העיר. ב-1937 על מנת להקטין את מספר הנבחרים היהודים, צורפו לעיר כמה כפרים שבהם לא גרו יהודים, ומספר הנציגים היהודים במוסדות העיר ירד.
ערב מלחמת העולם השנייה מנתה אוכלוסיית העיר (כולל הכפרים המסופחים) כ- 20,000 תושבים, ואחוז היהודים בה התקרב ל- 90%. העיר השתרעה על 62.7 קמ"ר והיו בה 1,600 בתים, רובם בבעלות משפחות יהודיות. בעיר היו 201 חנויות מהם 180 של יהודים ביניהם היו, במרכז ככר העיר, ארבעה מבנים מרשימים מאבן שאיכלסו 88 חנויות של יהודים. מבנים אלו היו דומים לקניון מודרני והם פורקו על ידי הגרמנים ב-1940. המקום הזה בכיכר העיר נקרא ראד. תעשיית הזיפים המפוארת של מזריץ', שהייתה מפורסמת בכל העולם, העסיקה אלפי עובדים. עיקר הסחורה היה מיועד לייצוא שערכו נאמד במיליוני דולרים לשנה. (הסחר במזריץ' היה ברובו בדולרים אמריקניים מה שנתן לעיר את הכינוי 'אמריקה הקטנה'). התעשייה הבורסקאית, גם היא הייתה לשם דבר בכל פולין. בעיר היו גם עשרות רבות של מפעלים ובתי מלאכה שונים. בתקופה זו יצאו לאור בעיר שלושה שבועונים, בינהם המעזריטשר טריבונע, אותו ממשיכה העמותה של יוצאי מזריץ' בישראל להפיק. בנוסף היה בעיר בית-חולים יהודי, מכבי-אש, תזמורת, מועדוני ספורט, גימנסיה יהודית בשפה פולנית, בית-ספר תרבות בו שפת הלימוד הייתה עברית והרבה מאד בתי כנסת קטנים ששימשו לתפילה וללימוד (שטיבלך). מכל העשייה של יהודי מזריץ' במשך כ-500 שנה,  מכל מוסדותיה ומפעליה ומכל הקהילה המפוארת והמשגשגת נותר היום רק בית עלמין.
במאי 2009, היה טקס גילוי האנדרטה הנושאת את השם 'תפילה', בכיכר העיר. הנחת הפסל 'תפילה', פרי מעשה ידיה של האומנית יעל ארצי מקיבוץ שדות ים, בכיכר העיר היה תוצאה של יוזמה, ופעולה ממושכת של ועד ארגון יוצאי מזריץ' בישראל, בראשותו של מר אברהם גפני', בשיתוף פעולה עם עירית מזריץ' וראש העיר שלה מר גז'יב.

תקופת השואה 1.9.1939  - 26.6.1944

הפצצות קשות של הגרמנים, שגרמו לשרפת חלק מן העיר, בישרו לתושבי מזריץ' על פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב-13 בספטמבר 1939, נכנסו הגרמנים לעיר. הם הוחלפו  כעשרה ימים מאוחר יותר, ב-25 לספטמבר על ידי הרוסים, שמינו את מר א. בלושטיין לעמוד בראשות העיר. גם שהות הרוסים לא נמשכה יותר משבועיים, אבל לצבא אדום הנסוג  הצליחו להצטרף כ-2,000 צעירים יהודים. ב-9 לאוקטובר השתלט הורמכט מחדש על העיר, וב-20 לאותו חודש הועברה העיר לשלטון אזרחי בפיקוד הגסטפו תחת שלטון הממשל הכללי הידוע בשמו הגנרלגוברנמן. בתחילת נובמבר 1939 הטילו הגרמנים על היהודים חובת תשלום כספי גבוה וכעירבון, עד לפירעונו, הם עצרו 20 בני ערובה. דיירים יהודים גורשו מדירותיהם ברחובות הראשים שבהן הוקמו מפקדות גרמניות שונות. הגרמנים הקימו גם את היודנראט וגם את המשטרה  היהודית. על היהודים נאסרה נסיעה בתחבורה הציבורית והם חויבו לענוד על הזרוע סרט לבן ועליו מגן דוד כחול. יהודים רבים נחטפו ברחובות לעבודות כפייה. פליטים שגורשו ממקומות אחרים בסביבה הקרובה והרחקוה, באו לעיר ושוכנו במבני ציבור של הקהילה. בין היחידות שהתמקמו בעיר הייתה הז'נדמריה והשופו שהיה להם לאחר מכן חלק דומיננטי בהשמדת יהודי העיר. בין הז'נדרמים היה סמל FRANZ BAUER  הידוע בכינויו ה'שלייגה', שהרג במו ידיו כ-1,000 מיהודי העיר והסביבה. בקיץ 1940 הוקמו באזור שישה מחנות עבודה, שבהם עבדו בתנאים קשים מאד למעלה מ- 2,000 מיהודי העיר. חלק מהעובדים מתו מרעב ומקור אבל רובם חזרו לעיר. כל זכויות  היהודים בוטלו. מפעלים יהודים רבים הוחרמו על ידי הגרמנים ובניהם כל תעשיית הזיפים, שחלקה עבר בשלב מאוחר יותר לטרווניקי ומשם למיידנק. רכוש רב הועבר לפולנים המקומיים. על העת פליטים המשיכו להגיע מקרקוב ומהסביבה.

השוק במזריץ', המגרש שבו כינסו את היהודים בזמן השילוחים. (צולם אחרי המלחמה)	קטע מגטו מזריץ'. מבט מרחוב בז'סקה

בדצמבר 1941 נתבעו היהודים למסור את כל הפרוות שברשותם לידי הגרמנים. כהקדמה לפעולת איסוף הפרוות, 20 יהודים נרצחו על ידי הגרמנים ברחובות העיר ו- 75 נוספים בזמן החיפושים, שבוצעו על ידי שבויים יהודים של הצבא הפולני שהובאו במיוחד לעיר.

ב- 19 באפריל 1942 נתבעו היהודים למסור תוך שלושה ימים 50 ק"ג זהב. כהוכחה לרצינות כוונתם רצחו באותו היום, אנשי הגסטפו, שהגיעו מ RADZYN- 40 יהודים ברחובות העיר.

ב- 25-26 באוגוסט 1942 רוכזו בכוח ובאכזריות חייתית בכיכר העיר, כ-10,000 יהודים. הם הובלו לתחנת הרכבת ונשלחו ב-52 קרונות (משלוח מספר 566 כפי שנרשם על ידי הגרמנים) ל-TREBLINKA . באותו זמן חלק מהתושבים עוד חשב שהם נשלחים למזרח, לעבודות, ולכן הם סחבו איתם מזוודות וחבילות. המשלוח כלל גברים, נשים, ילדים וטף. הרוצחים התעללו במיוחד בתינוקות אשר נרצחו לעיני אמהותיהן כחלק ממשחק. כ-2,000 יהודים נורו ברחובות ובמקומות מסתור שנתגלו, חלקם באקראי וחלקם עקב הלשנה. על מבצע זה פקד אישית גנרל ס.ס. אודיליו גלובוצ'ניק מ-LUBLIN . במבצע זה השתתפו יחידות של אוקראינים, ליטאים, המשטרה הכחולה של הפולנים,ה ז'נדמריה, השופו, ה-ס.ס., הגסטפו ובלטו באכזריותם חיילי בטליון 101 של משטרת המילואים הגרמנית.

ב- 28 באוגוסט 1942 הוקם לראשונה בהיסטוריה של יהודי מזריץ' גטו. מספר קטן של רחובות מהעיר העתיקה שנקרא שמולביזנה הוקף בגדר תיל. היהודים שנותרו עברו, כמעט בחסר כל ובצפיפות רבה לתוך הגטו. רכוש יהודי רב נשדד ע"י הגרמנים והפולנים. להגברת הצפיפות הרבה, הפנו הגרמנים לגטו מזריץ' פליטים רבים שגורשו ממקומות אחרים מכל רחבי מפולין ומסלובקיה.

ב- 6-9 באוקטובר 1942 התרחשה האקציה השנייה. כ-7,000 יהודים רוכזו שוב בכוח בכיכר העיר. הפעם כבר היה ברור לכולם לאן הם מובלים. האחים טשינקי שהצליחו לברוח מ-TREBLINKA  דווחו לראשונה ליודנראט של מזריץ' ולכל העיר על תהליך השמדה שיטתי המתחולל שם. ראש היודנראט האמין בתום לב שהגסטאפו אינו יודע על מה שקרה ב-TREBLINKA והלשין להם על כך. כתגובה, שני האחים טשנקי נלקחו בעורמה לאחת הסמטאות בעיר ושם נורו למות. לאחר ישיבה בכיכר במשך מספר שעות נכלאו היהודים בבית הכנסת, בצפיפות אל-אנושית למשך שלוש יממות, ללא מזון וללא מים ולאחריהן הם  הובלו לתחנת הרכבת ונשלחו ל-TREBLINKA . רק בודדים הצליחו לקפוץ דרך החלונות מהרכבת הדוהרת.

מרכז העיר	בבית הקברות היהודי

27-29 לאוקטובר 1942 – 7-8 לנובמבר 1942 התרחשו במזריץ' שתי אקציות שנמשכו כשבועיים ללא הפסקה. הגרמנים, בעזרת המשטרה היהודית, ערכו חיפושים בגטו. יהודים רבים נתפסו, וחלקם נורה במקום וחלקם נשלח למחנות. באותם השבועיים רבים אבדו את הרצון להמשיך לחיות והתמסרו מרצונם לידי הגרמנים.

ב-24 לדצמבר 1942 הועברה כל תעשיית הזיפים על עובדיהם ומשפחותיהם למחנה TRAWNIKI . הם מנו כ- 500 איש ואישה, וההעברה בוצעה ללא כל התנגדות. בקיץ 1943 הם הועברו מ- TRAWNIKI ל-   MAJDANEK ושם, אחרי מספר חודשי עבודה, ב'חג הקציר' (3 בנובמבר 1943), הם נורו. כשבוע אחר-כך בליל סילבסטר הגיעו לגטו אנשי הגסטפו מ-BIALA PODLASKA  ולשם שעשוע הרגו 65 יהודים.

ב-2-3 למאי 1943 התרחשה לאחר הפסקה ממושכת אקציה חמישית. כ-3000 יהודים נתפסו ונשלחו למחנות  שונים. כ- 200 אחרים שנתגלו במחבוא הובלו לבית העלמין היהודי שם הם צווו להתפשט ולאחר מכן כולם נורו. בחור יהודי בשם חיים פוגה התנפל על  בעל דרגות גרמני ושפך חומצה על פניו. ביום זה נורו גם כל אנשי היודנראט ואנשי המשטרה היהודית.

ב-26 למאי 1943 ארעה האקציה השישית. הפעם נתפסו כ-700 יהודים שנשלחו למחנות. העיר הוכרזה "יודנריין" (עיר ללא יהודים). למרות זאת  הגרמנים השאירו את הגטו והרשו ליהודים להתאסף בו, למעשה זאת הייתה מלכודת מוות.

18– 19 ליולי 1943 האקציה השביעית והאחרונה התרחשה בעקבות פעולה של המחתרת הפולנית שהרגה שני גרמנים. מאה שבעים ותשעה מאחרוני יהודי מזריץ' נתפסו והובלו לפרבר העיר פיסקי ושם הם נורו ונקברו. בשנת 1946 הועברו גופותיהם בידי הפולנים לקבר אחים בבית העלמין היהודי.
ב-26 ליוני 1944 לאחר יומיים של קרבות, העיר שוחררה על ידי הצבא האדום. רק מעטים, כ-200 איש שהוו פחות מאחוז מכלל יהודי העיר לפני המלחמה, מבני מזריץ' שרדו, כולל הניצולים ממחנות הריכוז.

האנדרטה לזכר קדושי מזריץ' בבית העלמין בחולון

ב-17 במאי 2009 טקס הסרת הלוט מהפסל תפילה של יעל ארצי בכיכר העיר במזריץ'. בטקס נכחו שגריר ישראל בפולין, הבישוף של המחוז, נציגיממשלת פולין,
ראש עירית מזריץ' וחברי המועצה שלה, כמאה עשרים וחמישה שורדים ובני משפחותיהם ותושבי העיר מזריץ'. בטקס הושמע לראשונה ההמנון הישראלי התקווה.
סימוכים: ספר פולני "DZIEJE MIASTA I OKOLIC " MIEDZYRZEC PODLASKI   של  JOSEF GERESZ 
הספר "תליינים מרצון בשרות היטלר" של דניאל יונה גולדהגן   /
הספר “ ORDINARY MAN"   של  CHRISTOPHER R . BROWNING
הספר עצי הליבנה הזקופים – נפתלי ברזניאק, הוצאת יד ושם 2004